אשמה היא אחד הרגשות הדומיננטיים אצל ניצולים מאירועים פוגעניים מבחינה מוסרית, כלומר אלה שביצעו או היו עדים למעשים החורגים מהקוד המוסרי שלהם.
הישרדות עשויה להתפרש עבירה על המוסר של הפרט, או סטייה באופן שבו צריך לפעול עולם אתי.
עוד במאה הקודמת, דיווחו ניצולי שואה על תסמונת אשמתת השורד.
מדוע חברי ומשפחתי נספו ואני ניצלתי? מיהו זה שבחר בי לחיים או למוות.
האם מדובר ברולטה רוסית תאו בהחלטה גורלית שבאה מלמעלה ?
לאחר ה 7 באוקטובר, קיימות ומקננות ביתר שאת שאלות מסוג זה.בקרב אלו שהיו עדים לטבח, ואלו מאיתנו שקיבלו דיווחים מהתקשורת
א מהי אשמת השורד?
תסמונת זו ידועה אצל החווים פוסט טראומה לאחר אירוע מסכן חיים. שאלות שנשאלות:
למה דווקא אני שרדתי
למה אחרים לא שרדו
מה עשיתי בסדר או לא בסדר שאני זה ששרדתי
כיצד אני יכול למנוע אירוע מסכן חיים ולהגן על עצמי
האם הייתי יכול למנוע מותם של אחרים.
תסמונת זו מייסרת את הסובלים מ מנה מאוד. היא גורמת לרגשות אשם קשים ותחושות לא נעימות ובעיקר ייסורים של רגשות אשם ושאלות שאין להן מענה במציאות
למה דווקא אני שרדתי
מדוע אני זה ששרדתי את הטבח ואחרים לא. מדוע נבחרתי לשרוד זאת. האם בחרתי בכך לא ביודעין? האם לא ביודעין אני זה שאשם במיתתם של חפים מפשע
למה אחרים לא שרדו
מה הם עשו שגרם למותם. האם קיימת כאן בחירה לא מודעת?
מה עשיתי בסדר או לא שאני זה ששרד
האם הייתה איזו בחירה לא מודעת שגרמה לכך שדווקא אני אשרוד?
האם אוכל למנוע את אירוע מסכן החיים היכול להתרחש בעתיד?
ואם כן, כיצד אוכל לעשות זאת
איזו זכות יש לי להתלונן על חיי כאשר אחרים עברו תופת
אני ממעט להתלונן ולקטר. אני מרגיש אשמה כשאני מתלונן.
התמודדות עם אשמת השורד, הגישה הקוגניטיבית
חשוב לציין: נושא זה אינו שכיח ולא הומשג לרבות. מחקרים מעטים נעשו בנושא, יחד עם זאת נמצע עם שיטת CBT יעילה מאחרות בהתמודדות עם אשמת השורד.
אשמת השורד, היא תסמונת שכיחה בקרב מי שמתמודדים עם מותאם של אחרים באירוע מסכן חיים והישרדותם שלהם. המשגה זו משמשת כבסיס להתערבות טיפולית למי שסובל מתסמונת זו.
מי הן האוכלוסיות עשויות לסבול מתסמונת אשמת השורד
כל אדם () וכן, גם אומה שלמה, שהיה חשוף או חשוף עדיין לאירועים טראומטיים מסכני חיים.
פרויד היה מהראשונים לזהות את התסמונת שלרוב מתלווה לתסמונת דחק פוסט טראומטית.
רווח לא מודע
כל עוד אני חווה רגשות אשם, אני אדם טוב ולכן האירוע לא יחזוור על עצמו.
כאשר התובנה הקשה היא שאכן הייתי חסר אונים וכל מי שחווה זאת היה חסר אונים גם הוא, אין באפשרותי מניעת אירוע זה.
תובנה זו מייצרת פחד קיומי קשה, שרגשות האשם מגיעים בסתר להרגיע
כיצד ניתן להקל על הסובלים מתסמונת זו?
שינוי הגישה שאומרת שיכולנו לעשות משהו אחר/ לשנות את מהות האירוע.
זיהוי והטמעת חמלה עצמית
יכולתנו ללהטמיע בעצמנו חמלה, להבין שישנים דברים בחיינו שלא הייתה ו אין לנו שליטה עליהם, וזו אינה אשמתנו.
חשוב לדעת: מודלים תיאורטיים עכשוויים של PTSD אינם מסבירים או מספקים הנחיות קליניות לפגיעה מוסרית.
גישות להקלה על אשמה בעקבות טראומה הן לרוב יעילות מאוד בטיפול בהכרות המעוותות שמובילות לאשמה, למשל שהסובל יכול היה למנוע איכשהו את הטראומה. עם זאת, מודלים קוגניטיביים של אשמה מתמקדים לעתים קרובות בהערכות הנוגעות לתחושת אחריות אישית לטראומה, כגון אמונות לגבי ניתנות למניעה או עוולות נתפסות. אשמה של ניצולים, לעומת זאת, קיימת לעתים קרובות בהיעדר תפיסת אחריות. ניצולים יודעים לעתים קרובות שאין שום דבר שהם יכלו לעשות כדי למנוע מותו של אחר, אבל מרגישים אשמים בכל זאת.
השיטה מציעה מודל שבו חווית הפגיעה המוסרית נובעת מדיסוננס בין האירוע לבין אמונות והנחות קיימות לגבי האופן שבו העולם פועל, מוביל לתחושת אשמה, בושה וחרדה. זה נשמר על ידי נסיגה מאחרים, ואי סליחה עצמית. גישות טיפול עדכניות פגיעה מוסרית מציעות להתייחס להערכות שליליות יתר על המידה באמצעות טכניקות קוגניטיביות, ולזהות היכן משמעויות הפכו להכללות והוצאו, מה שמוביל לחוסר יכולת לעבד את האירוע בתוך עולמו, העצמי והאחר של הפרט. נוף. אשמה של ניצולים נחשבת לעתים קרובות לסוג אחד של פגיעה מוסרית. ואכן, מחקרים על שאלון הפגיעה המוסרית
הבדלה בין תוכן האשמה הקיומית לאמונה שמשהו שעשינו או לא עשינו יכול היה להתרחש ו למנוע אירוע זה ומותם של אחרים.
תפילת השלווה
אלוהי, תן לי החוכמה להבדיל בין מה שאוכל לשנות למה שאיני יכול לשנות
לקבל מה שלא אוכל לשנות
הכוח לשנות
מה שאוכל לשנות
ואת התבונה להבדיל בין שניהם
מקורות
Survivor Guilt: A Cognitive Approach - PMC
`אשמת השורד` אצל מי שנותרו בחיים אחרי אירועי עוטף עז
