אמא אוהבת

אשפוז ראשון, 
הרגליים שלי נושאות אותי אל המקום בו נמצא הבן שלי. פעם כשהייתי ילדה, קראו לזה בית משוגעים ועכשיו הבן שלי שם. הוא במחלקת נוער, אמרו לי. אני נכנסת עם האיש שאיתי אל תוך המחלקה, דלת ברזל נסגרת מאחורינו ואני רואה את הבן שלנו מולנו. זה הבן שלנו, אבל העיניים שלו, אינן שלו, יש בהן מבט אחר, מבט שלא מכיר אותנו, מסך לא מוסבר, מנותק, מנוכר, עויין, נמצא במקום אחר, רחוק, לא מוכר...

"יש לו התקף פסיכוטי" אומר לנו אח שמזדמן במקרה למקום. התקף פסיכוטי? מה זה התקף פסיכוטי? מה המשמעות של צמד המילים הזה? אני שואלת בתוכי ונותרת ללא מענה,האח כבר הלך למקום אחר ואנחנו עומדים מול הבן שלנו שרק מסובב אלינו את הגב ואומר בקול עויין "תלכו מפה".
אף אחד לא הכין אותנו במחלקה ולא הסביר לנו מה זה התקף פסיכוטי, אף אחד לא נתן לנו רגע של מקום לעכל את הקורה, ניצבנו מול מציאות שלא ידענו מה פשרה.
אני אדם חוקר ואוהב ללמוד, היות והדבר "נחת עלינו" פניתי לד"ר גוגל, זה שתמיד פנוי בכל שעה, רק צריך להקיש "התקף פסיכוטי" ולגלוש ולהבין. הכי היה לי חשוב להתחבר לאנשים שעברו התקף כזה שיתארו לי את מה שהבן שלי לא יכול להסביר שהוא עובר. מצאתי אותם את האנשים האלה בפורומים שונים והם סיפרו לי על מה שעברו, דרכם ניסיתי להבין לאן נעלם הבן שלי בן השש עשרה וחצי, לאן נעלם הבן הנדיב, המנומס, המתוק, התלמיד המצטיין עם המוטיבציה הענקית, לאן נעלם הבן שלי שידעתי שתמיד יסתדר בעולם ואני לא אצטרך לדאוג לו כי הוא יודע להתמודד עם כל קושי, ניסיתי להבין אבל לא הצלחתי, אולי, פשוט כי לא רציתי להבין, רציתי רק את הבן שלי בחזרה, את זה שאני מכירה.
יום שישי אחד, לאחר תקופה שכבר היה מאושפז במחלקה, בחרתי, בחרתי להכיל אותו כמו שהוא, עם כל העוינות, עם המבט הזר, בחרתי להיות שם עבורו ולעטוף אותו, יהיה אשר יהיה. באותו יום כתבתי שיר קצר שהיה כמו מנטרה עבורי, שיננתי אותו במגרש החניה לפני שנכנסתי למחלקה וברגעים קשים, להזכיר לעצמי שאני מכילה אותו ככה כמו שהוא, כמו אישה שבתוך רחמה יש עובר והוא יכול לבעוט. הריון מסוג אחר, אחר גם ,כי הבן שלי הוא מאומץ ומעולם לא הריתי אותו.

באיזשהו רגע
הכנסתי אותך
לתוך הרחם שלי
בחזרה
האמת היא
שאף פעם
לא היית שם
אבל אני
הכנסתי אותך
לתוך הרחם שלי
בחזרה
הבית עמד לפני
כניסתה של שבת
הכול התנהל כרגיל
ואני
התעברתי
איש לא ידע.