הסיבה הראשונה היא שככל שננסה יותר להילחם במחשבות הקשות, הן רק ילכו ויתחזקו. נסו לרגע לא לחשוב על ספסל ירוק, לחשוב על כל דבר אחר בעולם חוץ מעל ספסל ירוק, תופתעו לגלות שכמעט כל מה שתחשבו עליו באותו יום יהיה ספסל ירוק – רק בגלל שנאסר עליכם לחשוב עליו. המח שלנו הוא טריקי – ברגע שנאסור עליו לחשוב על משהו כל מה שהוא ירצה, זה לחשוב רק על מה שנאסר עליו לחשוב עליו.
הסיבה השנייה היא שמחשבות הן תוצאה ולא סיבה. המחשבות שעולות על פני השטח הן רק תוצר של אמונות שהושרשו אצלנו לאורך כל כך הרבה שנים ומקובעות היטב בתת המודע.
אז כן, כאמור זה הרבה יותר עמוק ומושרש מרק מחשבות. מדובר לא במחשבות אלא באמונות מגבילות ומרעילות שאנחנו סוחבים אתנו למשך תקופות חיים שלמות, לעיתים עוד מהילדות לפעמים נגמר הכוח. אני מכירה את זה. כמי שעברה בעצמה משבר לא קטן בלשון המעטה מציעה לכם לקנות יומן – לא בלוג ולא משהו בפייס. יומן אישי, יפה וכייפי לקריאה וכתיבה רק עבורכם, ובו לכתוב לא אלף דברים כל יום, אלא רק כמה משפטים כל יום. אולי אפילו משפט אחד על משהו טוב שקרה לכם היום. המשהו הטוב הזה לא צריך להיות משהו גדול: זה יכול להיות החיוך של הילד שלכן כשהוא קם בבוקר, מילה טובה ממישהו אחר, משהו שהספקתם לעשות אחרי דחייה של הרבה זמן, אוכל טעים שאכלתם, בילוי, סתם נוף יפה כשטיילתם בחוץ.
.
הרעיון בהצעה הזו היא להרגיל את המוח להתבונן ולאמץ אמונות חדשות. אנחנו מכוונים אוטומטית לחשוב ולהאמין בדברים הקשים והכואבים, אנחנו מתמקדים באמונות שהולכות אתנו לעיתים עוד מילדות ולוקחים אותם אתנו וכך למעשה התגובות שלנו שנוצרות מאמונות שמקובעות אצלנו לאורך כל כך הרבה שנים לאירועי חיים – מייצרים שרשרת של אירועים נוספים שלא תמיד רצויים לנו.
.
המוח הוא איבר גמיש, אפשר ליצור ממנו מה שרוצים, ממש כמו פלסטלינה, כשמרגילים אותו לחשיבה אחרת, הכל נראה אחרת. יצירת אמונות מסוג אחר כמו למשל: "טוב לי", "יש לי מזל בחיים", "אני אוהבת בני אדם" ואפילו "אני סומך על בני אדם" (כמה שלא מאמינים בזה, לפעמים צריך להגיד ולכתוב את זה כדי לתת למוח להיתפס לזה לאט לאט) כאמור האמונות הן אלו שיוצרות מציאות ולא רק מחשבות. מעבר לספרים שהם סוג של "אופיום להמונים" כמו הסוד, הייתי ממליצה לקרוא את "כוחו של תת המודע" של גוזף מרפי, ספר שנכתב עוד הרבה לפני הסוד ואחרים, ומציע תרגול מעשי יומיומי כדי לתכנת את תת המודע שלנו מחדש ולייצר אמונות חדשות.
כשאנחנו מאמינים מאוד במשפטים שלמדנו להקשיב להם כמו למשל "גברים מסוכנים ורעים" או "כל הנשים רעות" או "אי אפשר לסמוך על בני אדם" או אפילו "החיים שלי תמיד יראו נורא", אנחנו מקבעים אמונות שיוצרות את המציאות ומושכים בדיוק את מה שאנחנו לא רוצים לחיים שלנו.
אז לא, לא צריך להילחם לדעתי במחשבות שמגיעות, למעשה כל ניסיון שלנו לנטרל אותן רק יחזק אותן יותר, הדרך היחידה להילחם באמונות מושרשות, היא לא לנטרל את הראש מהמחשבה השלילית, אלא לגייס לקרב איתן גם מחשבות אחרות.
לדעתי בהחלט מותר לנו לאפשר לעצמנו מדי פעם להיות גם במקום של הכאב והנפילה, גם זה חשוב, לחוות את הכאב ואת הקושי לעבד אותו, להתאבל, אבל לתקצב אותו בזמן. שווה ניסיון.
הכותבת שיר שוורץ מנחת סדנאות כתיבה אינטואיטיבית לפגועי נפש. עובדת בקידום "פרויקטים שיקומיים" המתמחה במתן שירותי שיקום למתמודדים עם הפרעות פסיכיאטריות כגון סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה, דיכאון, OCD, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעה דו קוטבית.
