על החברה

הפרעה פוסט טראומטית

דיסוציאציה של מבנים:

מהרגע שהאדם נחשף לטראומה, הוא מתפצל לשני חלקים:
1. Anp – apparent normal personality – אישיות נורמלית לכאורה
2. Ep – emotional personality – נושא את זכרון הטראומה.

זוהי דיסוציאציה סטרוקטורלית ( מבנית ), הנפש בזמן טראומה מתפצלת לחלק שנושא את הכאב והזכרון הטראומתי ולחלק שמנסה לשרוד.
החלקים מאוד מפוצלים ולרוב לא יודעים זה על קיומו של זה.
ה anp הוא אותו חלק ששואף לשרוד ולחיות, אך החיות בו נפגעה כי היכולת לחוות חוויות רגשיות היא מאוד מוגבלת.
לעומתו ה ep תקוע בזמן, בחלק הילדי. יש בו רגשי כאב, בושה, זוועה ופלאשבקים של טראומה. הוא תקוע בזה.
גם אצל אנשים שלא עברו טראומה, ה self מורכב מריבוי חלקים ולא מישות אחת. אנו מורכבים מריבוי חלקים ולאט לאט המנגנונים הללו מייצרים אינטגרציה. במצב תקין חלקי ה self מתקשרים בינהם ומחליטים איזה מהם הכי מתאים להיכנס לפעולה בזמן הנתון, יש זרימה בין החלקים.
המצב דיסוציאטיבי טראומתי, יתחילו ניתוקים בין החלקים = זוהי דיסוציאציה לא בין גוף ונפש אלא מבנית סטרוקטורלית, בין חלקי ה self, דיסוציאציה סטרוקטורלית.
טראומה ממוקדת:

ASR = acute stress reaction עד 48 שעות
ASD = acute stress disorder 48 שעות עד חודש
PTSD = post trauma stress disorder מחודש ומעלה

ציר הזמן הוא משמעותי וקריטי בזיהוי הטראומה. בטווח 48 שעות זו תגובה נורמלית, הציפייה היא שאחרי זמן זה תתחיל התארגנות לקראת חזרה לתפקוד. אם זה לא קורה, זה הופך מתגובה להפרעה.
הגדרת PTSD- הימצאות/ חשיפה לאירוע שמסכן חיים או שלמות גופנית, שלי או של אחרים. האירוע צריך לייצר תגובות של פחד, אימה, הלם. ע"פ ה DSM5 האירוע המאיים יכול להיות סובייקטיבי.

הטראומה מרסקת 3 סכמות יסוד של חיינו:

1. האמונה בכח שלי וביכולות שלי
2. האמונה בכך שהעולם הוא מקום בטוח וצפוי

3. האמונה בזה שאני אדם טוב

סימפטומים של PTSD :
1. סימפטומים חודרניים (צריך שבשבועיים האחרונים יהיה לפחות סימפטום אחד):
- תמונות, קולות או מחשבות על האירוע
- חלומות וסיוטי לילה (לאו דוקא על האירוע עצמו)
- פלאשבקים – מצב שבו באיזה שהוא אופן בגלל מגע, ריח או חישה, האדם נזרק לאירוע וחווה אותו באותה עוצמה כאילו הוא שוב באירוע הממשי.
-
- מצוקה פסיכולוגית- כנ"ל
2. סימפטומים הימנעותיים (שלושה סימפטומים בשבועיים האחרונים):
- הימנעות מלדבר או לחשוב על הטראומה, כתוצאה מכך הימנעות ממקומות, מצבים או אנשים שמעוררים בך חרדה.
- הימנעות מדברים שאהב לעשות בעבר (כמו בדכאון), הימנעות ממצבים שגורמים הנאה, הזנחה בלבוש, הכנת אוכל ומשחק עם הילדים.
- קטע מחוק באירוע (Psychgenic amnesia)
- קהות רגשית, צמצום גדול מאוד של הרגשות/ התפרצויות כעס/ אשמה ובושה
- ריחוק וחוסר שייכות – מרגישים לא קשורים ולא שייכים
- מחשבות פסימיות על עצמם ועתידם ועל העולם
3. עוררות יתר (שני סימפטומים בשבועיים האחרונים)
- הפרעות בשינה
- הפרעות בריכוז
- דריכות ומצב של היכון לקראת סכנה. יכול לגלוש למצבים פסיכוטיים פרנואידיים.
- עוררות יתר – לכל צלצול טלפון או רעש פתאומי
PTSD גורם לפגיעה תפקודית קשה, תחלואה פיזית (בגלל רמת הדריכות המוגברת המערכות הגופניות נשחקות), תחלואה כפולה (אלכוהול וסמים), קומורבידיות עם דיכאון ו OCD.

אנשים שמועדים לפתח PTSD :
- אנשים שעברו טראומות בחיים ורואים עצמם לא כשורדים, אלא כחלשים, כאלה שהחיים לא חייכו אליהם. הטראומה רק תחזק סכמה זו.
- אנשים שהרגישו שהם על גג העולם והם כל יכולים
גורמים חשובים להיווצרות הטראומה:
- עוצמת הטראומה
- הדברים שקרו מיד אחרי הטראומה (חקירת המשטרה אחרי האונס)

טיפול:
- חינוך על ההפרעה- להסביר מה קורה לו, זה מאפיין
- לימוד טכניקות הרפייה באמצעות נשימה
- חשיפה בדמיון
- חשיפה חיה = להחזיר לאדם את תחושת הקומפטנטיות ושהעולם לא מסוכן. החשיפה לחרדה יוצרת התרגלות. החרדה היא כמו בטריה, בשלב מסויים, אחרי שהיא מגיעה לשיא, היא פוחתת עד שתיעלם. מחשיפה לחשיפה, החרדה יורדת בעוצמה ( ע"פ דירוג בסקאלה מ 0-100).
סיפור האירוע:
הטראומה בנויה מחלקים חלקים, לעיתים בלי קשר ובלי רצף ועם המון חורים בעלילה. בניית הסיפור הנרטיבי של הטראומה:
- עוזר לארגן את החוייה הטראומטית ולעבד אותה
- עוזר להתרגלות לחרדה, ע"י הסיפור שוב ושוב יש הביטואציה= הפחתה בחרדה
- עוזרת להבחין בין לחשוב על ובין לחוות מחדש. להיזכר באירוע לא בהכרח מוביל לאיבוד שליטה והתפרקות.
- מגביר תחושת יכולת אישית ושליטה עצמית ע"י גילוי פרטים חדשים
הסיפור הופך את הטראומה מאירוע מנותק לחלק מסיפור החיים, משלב את הטראומה במארג החיים.

חזרה ל->
***