קידום פרויקטים שיקומיים

הנה משפט שאולי נתקשה לעכל בתחילה: "אהבה לא מכאיבה, באהבה אמיתית אין כאב, אין סבל, אין צער.

נשמע קצת מוזר, כי אם אהבה לא יכולה להכאיב - אז מה מייצר אצלנו כאב בקשרים עם אנשים אחרים? מדוע אנו חשים כאב כשאדם שאהבנו הלך לעולמו, כשהחלטנו להתגרש? מה מייצר את המקום הפגוע כל כך שגורם לאנשים רבים לתחושות קשות של כאב וריקנות?

המושג הידוע לתחושות הכאב והריקנות שמשהו משתנה בחיינו ואנו חווים כאב בשל כך הוא אטצ`מנט. או במילים אחרות "האחזות".

לא תמיד אנחנו צריכים אשפוז מלא בבית החולים. לפעמים אנו זקוקים למישהו שיחזיר לנו את הכוחות

אשפוז בבית חולים הינו הכרח כשאנו זקוקים לפיקוח, כשיש לנו מחשבות או תכניות אובדניות, כשיש סיכון לחיינו, כשאנחנו כבר לא קמים מהמיטה ולא יוצאים מהבית, כשהתפקוד שלנו שואף לאפס, אבל מה קורה בזמנים בהם אנו מסוגלים לתפקד למרות הקשיים, למרות הדיכאון, מסוגלים ליצור קשר, לדבר, ללכת. האם גם אז אשפוז מלא היא הברירה היחידה שיש לנו?

כבר התקלחת, צחצחת שיניים, אתה נכנס למיטה בתקווה גדולה לשינה טובה, ומכבה את האור בציפייה אבל דווקא אז פתאום מתחילות המחשבות להציק, השינה לא מגיעה. אתה מתהפכים משמאל לימין, מתחנן בפני המחשבות להניח לך ולו לרגע, אבל ככל שאתה מנסים לחמוק מהן יותר, כך הן באות ביתר עוצמה. מתסכל.

הלחצן מגיע ומתחיל לעשות רשימות בראש: "צריך מחר לשלוח את הדו"ח למנהל החשבונות, צריך לקפל כביסות, צריך לפתור את הבעיה הכלכלית, צריך וצריך וצריך"….