מלאני קליין עצמה עברה טיפול פסיכואנליטי, אצל הפסיכואנליטיקאי הנודע פרנצי. היא עבדה בעיקר מול ילדים. התיאוריה שלה עוררה עניין בקהילה המקצועית, אם כי היו לה אי אלו חילוקי דעות עם פסיכואנליטיקאים אחרים כמו למשל אנה פרויד, זאת למרות שקיבלה את התיאוריה של פרויד על מושג התוקפנות,
תיאוריית יחסי האובייקט היא וריאציה של תיאוריה פסיכואנליטית, אשר שמה פחות דגש על דחפים מבוססי ביולוגי (כגון ה-ID) ויותר חשיבות על דפוסים עקביים של יחסים בין-אישיים.
למשל, הדגשת האינטימיות והטיפוח של האם.
תיאורטיקנים של יחסי אובייקט רואים בדרך כלל במגע אנושי ובצורך ליצור מערכות יחסים – לא בהנאה מינית – את המניע העיקרי להתנהגות אנושית והתפתחות האישיות.
בהקשר של תיאוריית יחסי האובייקט, המונח "אובייקטים" אינו מתייחס לישויות דוממות אלא לאחרות משמעותיות עמן אדם מתייחס, בדרך כלל אמו, אביו או המטפל העיקרי.
במקרים מסוימים, המונח אובייקט עשוי לשמש גם כדי להתייחס לחלק מאדם, כגון חזה של אם, או לייצוגים נפשיים של אחרים משמעותיים.
פיתוח תיאוריה של פנטזיה לא מודעת
תיאוריית הלא מודע של קליין (1923) מבוססת על חיי הפנטזיה של התינוק מלידה. הרעיונות שלה הסבירו כיצד תינוקות עבדו את החרדות שלהם סביב האכלה והתייחסות לאחרים אובייקטים ואובייקטים חלקיים. פנטזיות אלו הן ייצוגים נפשיים של אינסטינקטים זיהוי לא מודעים; אין לבלבל ביניהם עם פנטזיות מודעות של ילדים גדולים יותר ומבוגרים.
היא פיתחה את התיאוריות שלה בעיקר מעבודתה בניתוח ילדים צעירים כחברה באגודה הפסיכואנליטית של ברלין, תוך שימוש בצעצועים ובמשחקי תפקידים. באמצעות התבוננות מדוקדקת, היא הצליחה לפרש את הפעולות הפנימיות הדינמיות של מוחותיהם.
הילדים, היא האמינה, השליכו את החרדות שלהם מחלק מהאובייקטים של ההורים - השד, הפין, תינוקות שטרם נולדו בבטן האם - על הצעצועים והציורים שלהם. הם ימחישו את הפנטזיות האגרסיביות של עצמם, אבל גם את רצונם לפיצוי באמצעות משחק.
קליין אמנם הממשיכה את תיאוריית פרויד על הדחפים התוקפניים אצל התינוק, אבל פיתחה על כך תיאוריה נרחבת.
קליין החלה אנליזה שנייה אצל קרל אברהם, משם כבר הפכו כתביה מוכרים מאוד ברחבי העולם כולו.
אז מה בעצם הפך את קליין לדמות כל כך חשובה ואת התיאוריה שלה לקריטית להבנת פיצולו של התינוק, או להבנת דרך ראיית התינוק את העולם?
כל פעם שנולד תינוק, נולדים גם רגשות האשם המשפט הידוע שאנו אומרים בכל פעם שאם חדשה לוקחת את תינוקה לחיקה, אבל קליין טענה כי: הולדתו של התינוק גם מבשרת על חרדה
התינוק משליך על האם את החרדה. נזכור שמדובר ביצור קטן, חסר אונים, שאינו יכול לתפוס את האם שנפרדת ממנו. הוא רואה באברי גוף אמו חלק בלתי נפרד ממנו. בעיקר בשדיה. השד יכול להיות טוב, מנחם ומאכיל או רע ומעורר חרדה כשהוא מתרחק ממנו.
התינוק זקוק לחלב השד על על מנת להמשיך ולהתקיים. בלי המזון והחלב שבשד הוא עלול להיות בסכנ מוות. מכאן נובעת חרדת התינוק.
הנחתה הראשונה של קליין היא שגם התינוק וגם האם נדרשים לארגן את עולמו הפנימי של התינוק על מנת להמשיך ולהתקיים.
ויניקוט דיבר על אם טובה דיה. הנחתה של קליין היא שעולמו של התינוק תמיד יהא כמו טוב ורע יחדיו. כך נולד הפיצול. התינוק משליך את חרדת המוות שלו אל האם. זהו קשר סימביוטי שגורם גם לאם לחרדה (האם יכולה לתפוס עצמה כרעה ולחשוש לפגוע בו).
מדובר בתוקפנות או ליתר דיוק דחפים תוקפניים שגם פרויד ציין במאמרו.
העמדה המפוצלת
הפיצול שיכול להיווצר אצל תינוק שלעיתים מנוע ממני כשהוא מחפש את חלקיו באמו ואת המזון שלה, יכול להוביל לעמדה סכיזו פרנואידית. עמדה זו מתמזגת והופכת למיזוג אובייקט שיכול להיות רע או טוב.
העמדה הדיכאונית
המילה דיכאון יכולה להטעות אבל קליין מתייחסת לעמדה הדיכאונית, היא מתייחסת לעמדה כביכול מעט יותר בריאה. בעמדה זו האובייקט או האם, נתפסים כשלמים. זוהי עמדה דואלית, מאחר והריסת החלק הרע עשוי להרוס גם את הטוב
התינוק בעמדה זו חווה חוויה של התפתחות נורמטיבית. הוא מלווה בהבנה שלאם קיימים חלקים שונים בתוכה. טוב ורע. היא א או טובה או רעה. הוא מתחיל לייצר נפרדות מאותה סימביוזה עם האם. הוא מגלה כי האם מורכבת מחלקים שונים וכך הוא מסוגל להפנים חלקים כאלו בתוכו
מתי מתרחש הפיצול?
פיצול מתרחש כאשר התינוק נתקע במצב הפיצול סכיזו פרנואידי, פיצול זה עשוי להוביל אותו בבגרותו לחלוקה של "רעים "או "טובים".
הוא עצמו חש בפיצול זה בעצמו. אנשים המתקשים לעזוב קשרים או לשמר אותם גם כאשר הם לא נכונים הם נמצאים בעמדות מפוצלות. היכולת להבין כי האחר נפרד מהם, ואינו חלק בתוכם, איננה. האובייקט הזוגי או ההורי כמו גם קשרים אחרים נחווים כטובים או רעים, אין את יכולת להבין כי כל אדם מורכב מחלקים טובים ורעים כאחד, וכי כל אדם שהם בקשר איתו,והפך למפרד מהם לפתע לאחר קשר סימביוטי.
ניסיון להיטמע בתוך האחר, האם, בני הזוג יאפשר להמשיך את הסימביוזה כפי שלמד בינקותו, הינם בבחינת טובים. באים ם מסרבים להמשיך סימביוזה זו ומתעקשים לראות עצמם נפרדים, הם עשויים להפוך
רעים בעיני אותו תינוק שלמעשה גם כאדם בוגר עדיין תקוע בחלקים הסימביוטיים מול אם שייתכן מאוד וגם היא אינה מאפשרת לתינוק את אותה היפרדות חשובה וממשיכה גם היא לראות בילד או הבוגר חלק סימביוטי מגופה ואישיותה.
עמדה הדיכאונית, חווה סכנה בחובה שהאדם נמצא עדיין באבל על הכורח בהיפרדות, הוא עשוי לייצר שנאה כלפי כל אובייקט שאהב או ייצר איתו קשרים סימביוטיים. באופן לא מודע, הכאב על האובדן של סימביוזה עם האם מתעורר שוב ושוב.
במקרים בהם קיימת התפתחות נורמטיבית, עדיין כ פרידה תכאב תוביל לאותה סכמת ילדות של היפרדות, אב כאן בניגוד לנפרדות המייצרת פיצול בין טוב לרע, אותה עמדה פסיכו פרנואידית, מייצרת אצל האדם היפרדות לוותה בתהליך אבל נורמטיבי, מתגברת. החיים ימשיכו למרות אובדן של בן או בת זוג. או הורה.
העמדה הפסיכו דיכאונית, יכולה להתקיים כאשר התינוק חווה חוויות טובות יותר מאשר רעות מול האם וחלקי גופה, הוא מצליח להבין שיש גם בו רגשות של כעס, שנאה ורגשות אהבה. מכאן נוצר הקשר בין היכולת להבין את הטוב והרע כלא נפרדים אצלו. או אצל אחרים.
חשוב להבין כי קליין אינה מייחסת מצבים פתולוגים סטטיים. במצבים מסוימים של משבר, כל אדם יכול לחזור לפיצול של הינקות.ולפתח פרנויה או אף פתולוגיות שונות.
ביבליוגרפיה
מלאני קליין - בטיפולנט
https://psychoanalysis.org.uk/our-authors-and-theorists/melanie-klein
https://psychoanalysis.org.uk/our-authors-and-theorists/melanie-klein
https://melanie-klein-trust.org.uk/theory/
הכותבת: שיר שוורץ, מנחה סדנאות כתיבה טיפולית, עובדת בחברת: "קידום פרויקטים שיקומיים"
