מאמרים וכתבות

תיאוריית ההיקשרות מבוססת על ההנחה כי אנו מיצרים במערכות יחסנו, סוג של מודל היקשרות עוד מינקות, דפוסים אלו קשורים קשר ישר לקשר הראשוני שלנו בחיינו כילדים וכתינוקות מול הורינו.

1. דפוס היקשרות בטוח. אנו מרגישים בטוחים בעצמנו ובקשר שלנו עם האחר.

2. דפוס היקשרות אמביוולנטי חרד : אנו רוצים וזקוקים לקשר עם אחרים ואף מצהירים על כך. מאידך אנו גם חרדים מכך מאוד. ברגע שאכן ניצור קשר ברובד האינטימי, אנו נהפוך להיות אמביוולנטיים מול הקשר הקיים: אנו נחוש חרדת נטישה גדולה מצד אחד ורצון עז להתנתק ממנו מאידך.

3. דפוס היקשרות נמנע – אנו נמנעים מליזום קשרים אינטימיים וקרובים מדי עם אנשים אחרים. לעיתים אף נחשוש לבקש תמיכה או סיוע או לשתף אחרים בעובר עלינו. נעדיף להתמודד לבד.

ראה מידע נוסף..

מ` אישה בשלהי שנות ה 50 לחייה, נשואה באושר ואם ל 3 ילדים בוגרים, הייתה עסוקה בשטיפת הבית כשנשמעה הדפיקה על הדלת. בפתח עמדו שני שוטרים ועו"ס ממחלקת הרווחה שבישרו לה על מות בעלה בתאונת דרכים.

לתדהמתם, מ` קיבלה את פניהם בחיוך, היא הציעה קפה ואף הגישה עוגות ושוחחה איתם מעט על מזג האוויר והמצב החברתי כלכלי בישראל.

ג` בת השלושים ושמונה, עמדה בבית הדין הרבני וחייכה כששמעה את בעלה אומר:"מגורשת, מגורשת, מגורשת". אחר כך קבעה עם חברה בבית קפה ואף הלכה לחגוג במסיבה בערב.

ראה מידע נוסף..

מודל זה פותח על מנת לעזור לאנשים החווים לחץ, משבר, אי ודאות וחרדות להתמודד עם התחושות קשות. המודל מבוסס על שישה מרכיבים (משאבים או עוגנים) כדי לעזור להתמודדות הייחודית של האדם החווה קושי או משבר להתמודד עם תחושת איום במצבי דחק שונים.

המודל באנגלית:

Affect : רגש
Social: חברה, תפקיד, שייכות, ארגון חברתי
Imaginition: דמיון, יצירתיות
Cogition: הכרה, מציאות, מחשבה
Physiology: פעילות פיזית הקשורה בהפעלת הגוף

ראה מידע נוסף..

מהי הסיבה שאנחנו מדחיקים? מהי המשמעות לכך שהמח שלנו מסנן חלק מהאירועים היותר קשים/ טראומטיים שקרו לנו בעבר? האם מנגנון זה מגן עלינו ממשהו? ואם כן ממה?

מי שטבע לראשונה את המונח "מנגנון הדחקה" היה פרויד כמובן. פרויד הבחין שחלק גדול ממטופליו אינן מסוגלות להתמודד עם זיכרונות שונים וההיסטריה שלקו בה היה למעשה חלק ממנגנון ההגנה ששמר עליהן מפני הזכרונות שלא יכלו להתמודד איתן.

אנה, בתו של פרויד אף הרחיבה את התיאוריה ודיברה גם על הדחקה במובן של אבל ואבדן. אם בעבר הפסיכואנליזה טענה שיש להתמודד עם מנגנונים אלו ולהיזכר בזכרונות הכואבים, היום קיימת הבנה שמנגנוני ההגנה של הנפש קיימים למעשה, בעיקר כדי להגן עלינו מפני מה שאיננו מסוגלים לשאת או לזכור.

ראה מידע נוסף..

כשאישתו עזבה את הבית עם ילדיהם, הסתובב ק` מבוהל בין החדרים. מה קורה פה? איפה הרעש שהיה פה קודם, איפה הילדים שלי? למה אף אחד לא קורא לי להשכיב אותו לישון ? איפה ריחות הבישול והצחוק של בת זוגי?

אחרי ההלם הראשוני, הגיע הכאב. כאב חד חותך בבטן בסכין צורבת. הוא לא הצליח לבכות. הכאב לא הרפה לרגע, הוא הרגיש שדעתו נטרפת עליו. הוא הוציא בקבוק ויסקי ושתה את כולו. אחר כך הקיא נשמתו.

ראה מידע נוסף..

מי שעוסק רבות במדיטציה ומי שמכיר מעט את הבודהיזם, ודאי יסכים כי לשיטות המזרחיות והבודהיזם בתוכן, סגולות מרפא גדולות. לא נדיר לשמוע אנשים שמתמודדים עם קשיים, חרדות ודיכאונות באמצעות מדיטציות וטיפולים המשלבים פסיכותרפיה מערבית יחד עם שיטות הלקוחות מהעולם המזרחי והבודהיזם.

מאמר זה ינסה לתת סקירה קצרה (ולא ממצה) על חלק משיטות הטיפול הללו שהוכחו כבעלת יכולות ריפוי נפלאות. חלקן כבר נכנסו לרשימה המוכרת של הפסיכולוגיה הקונבנציונלית וחלקן עדיין נחשבות בעיני חלק מאנשי המקצוע לאותו הזר שנכנס לחדר טיפולים בנסיון למצוא מקומו שם. אבל ככל שעוברות השנים, אנו מגלים לשמחתנו פתיחות גדולה יותר גם לשיטות המשלבות מזרח ומערב במטרה לתת למטופלים את הכלים הטיפוליים הנכונים להם ולזכות בריפוי המשלב את חכמת המזרח והמערב גם יחד.

ראה מידע נוסף..

היא רצתה לצאת. לצאת מהבית. היא התקלחה, התלבשה יפה, התארגנה ,אבל כשהגיעה שעת השין, החלו שוב המתח, החרדות, הפחד, דפיקות הלב. היא ניגשה לדלת, ליטפה בהיסוס את הידית, אבל לא הייתה מסוגלת לפתוח. הפחד והבעתה התחזקו. מה מחכה לה שם מאחורי הדלת? יש שם אנשים זרים ברחוב, מישהו יכול לפנות אליה, מישהו יכול להגיד לה משהו. היא חוזרת בה. בייאוש גדול היא זורקת את הבגדים לכביסה, עולה על פיג`מה ומזדחלת חזרה למיטה. שוב נכשלה בנסיון האלף לצאת מהבית אל העולם, אל האנשים שם. במיטה היא מוגנת, לא יפגעו בה שם, היא לא תצטרך לדבר, להוכיח את עצמה, לפחד. היא לא תצטרך להתמודד עם הסומק בלחיים, הלב שדופק, התחושה שהיא תיכף מתעלפת מרוב מאמץ להשיב למי שדובר אליה. היא מוגנת במיטה. רק שם היא מוגנת.

ראה מידע נוסף..

עד לפני כמה שנים, כשאדם רצה להתאשפז בשל סכנת חיים, סבל מייסר או קשיים בתפקוד, היה עליו לגשת לחדר מיון פסיכאטרי ולהתאשפז בבית חולים. לאחרונה הגיעו רבים מהמטפלים והמטופלים למסקנה שהחלמה וריפוי יכולים להיות הרבה יותר יעילים במקום שאינו נראה כבית חולים, אלא בית מוגן, מכיל עם צוות תומך,מה גם שלעיתים לאישפוז יכולות להיות עבור חלק מהמטופלים גם התמודדות עם הטראומה של האישפוז, סטיגמה חברתית וסטיגמה עצמית. השהות בבתים המאזנים היא לרוב בין כמה שבועות לחודש (כמו באשפוז רגיל), חלקם במימון מלא כרגע עד לאישור הקופות/משרד הבריאות.

ראה מידע נוסף..

"מה קורה לי שאני מרגיש מיואש כל כך"? "למה אני לא אופטימי כמו כולם?" "למה אני מוותר לעצמי על דברים", "למה אני נופל?"

אז כמובן שהתשובה לשאלה הזו יכולה להיות אלף סיבות שונות, בינהן כמובן דיכאון או קומפולסיביות ומחשבות טורדניות ובמידה ואכן המחשבות מופיעות במידה שמייצרת דיכאון וסבל או קומפולסיביות כדאי קודם כל להתייעץ ולאבחן עם איש מקצוע במה מדובר.

ראה מידע נוסף..

בקיץ הכל טוב, מסביר מיכאל, מנהל מחשבים בחברה ייחודית, אני בסדר לגמרי, פורח, מאושר, מתפקד, מתקתק עבודה. אבל בחורף, בחורף אני מת. בחורף אני מפסיק לתפקד. בחורף אני כל כך מדוכא שאני לא מסוגל לעשות כמעט כלום.

למעשה אנשים רבים סובלים מעצבות ומלנכוליה בחורף, זה לגמרי טבעי. אנחנו זקוקים לשמש. השמש מייצרת אצלנו ויטמין D שאחראי על מצב רוחנו הטוב ועל השמחה. בחורף מטבע הדברים אנחנו גם יותר סגורים, מסתגרים בתוך עצמנו, מרגישים יותר מבודדים כי אין לנו אפשרות לצאת החוצה, לראות טבע, ליצור קשר עם אנשים. לרובנו זה לגמרי טבעי ונורמלי, ולמזלנו בורכנו בארץ חמה שהחורף בה מגיח לכמה חודשים עושה קצת קוקו ומסתלק.

ראה מידע נוסף..

"גם אם אחרים מעליבים אתכם באופן ישיר, אין לכך קשר אמיתי אליכם הדברים שהם אומרים, המעשים שהם עושים והדעות שהם מבטאים, תואמים להסכמים הקיימים בתודעתם, נקודת ראותם נובעת מהתכנותים שהוטבעו בהם" ("דון מיגל נסים – ארבע ההסכמות)

אז איך מתמודדים עם עלבון? דרך אחת היא להחזיר מלחמה – לכעוס, לפגוע חזרה. להכנס לדו קרב. דרך אחרת היא לשתוק את העלבון ולהפנים אותו פנימה, ללכת בתחושה ש"אם העליבו אותי, כנראה שהגיע לי".

ראה מידע נוסף..

מצאתי את עצמי תוהה כיצד אלה מאיתנו שחוו באופן העמוק ביותר הפחתת ערך כתוצאה מתיוגם כחולי נפש, יוכלו לנוע מחשיבה שאין להם כמעט ערך או שום ערך בכלל, לגילוי הערך הייחודי שלהם... (פטרישיה דיגן).

אנחנו מרבים לדבר על סטיגמה חברתית כלפי מתמודדי נפש, אבל למעשה המתמודדים עם מגבלה או משבר נפשי נאלצים להתמודד לא רק עם הסטיגמה של החברה עליהם, אלא גם עם הסטיגמה העצמית, זו שלהם כלפי עצמם. סטיגמה שלעיתים אינה פחות קשה וכואבת ומייסרת מזו של החברה כלפיהם.

ראה מידע נוסף..

אם פרויד ויונג היו יכולים לקפוץ מקברם, סביר להניח שהיו עושים זאת למשמע השאלה הזו – "שטויות והבל" היה צועק פרויד, "הוא מדבר שטויות", "יש חיה כזו" היה אומר יונג בביטחון – "בודאות, חקרתי את זה". ופרויד היה פורץ בבכי מר נוכח תלמידו, יורש העצר האהוב שלו, שהחל שוגה בחלומות.

אז האם יש דבר כזה תת מודע קולקטיבי, ואם כן מה זה בעצם אומר?

ראה מידע נוסף..

לכל אחד מאתנו סיפור אותו הוא סוחב אתו עוד לעיתים מילדות. הסיפור שלנו יכול להיות סיפור על ילדות כואבת, התבגרות בצל ומכאובים נפשיים רבים. בכל טיפול למעשה מתקיים סיפור, הסיפור האנליטי (על פי פרויד) על זיכרונות מודחקים, הסיפור של תת המודע (יונג) שבו מקננים סיפורים שונים שאנו לא תמיד מודעים להם. כאשר המטפל פוגש את המטופל, מתרחשים יחדיו סיפורים שונים, הסיפור כפי שמספר אותו המטופל והסיפור בעיניו של המטפל, כפי שהוא מבין ורואה אותו.

אבל מהי האמת? האם האמת היא בעיניו של המטפל או בעיני המתבונן, האם יש אמת סיפורית אחת לסיפור שלו מאמין המטופל ולסיפור שבו דבק המטפל ואותו הוא מנסה להראות למטופל? מייקל וויט ודייויד אפסטון, שני עובדים סוציאליים, פיתחו שיטה בשם שיטת הטיפול הנרטיבית. לפי שיטת טיפול זו אין אמת אחת אבסולוטית לסיפור חייו של המטופל, האמת אינה בחזקתו של המטפל והמטופל עצמו יכול לאמץ לעצמו סיפור אחר לגמרי ולדבוק בו בעזרת אמצעים מכוונים של המטפל.

ראה מידע נוסף..

האם כעס הוא דבר חיובי או שלילי? בחברה בה אנו חיים, יש נטייה לא להכיל כעס. אנשים יכולים להכיל עצב, בכי, כאב, בדידות, עם כעס לרובנו מאוד קשה להתמודד. הסיבה לכך היא שכעס מייצר תחושה של אשמה אצל האדם שהכעס יצא עליו.

בספרה של ג`וליה קאמרון "דרך האמן" היא כותבת על הכעס: " כעס הוא דלק. אנחנו מרגישים אותו ורוצים לעשות משהו. אבל אנחנו אנשים נחמדים. ומה אנחנו עושים עם הכעס שלנו? מדחיקים אותו, מכחישים אותו. מטביעים אותו בתרופות. קוברים אותו.

ראה מידע נוסף..

אל תלכי מכאן, אל תקחי מכאן
את עקבות הזמן האבוד שלך
אדבר איתך על אוהב נשכח
שליבו נוצח בראותו אותך
אגלה לך איך, רק למענך
מלך מאוהב את כיסאו עזב
אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן
אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן.
(ז`ק ברל, תרגום נעמי שמר)

מדוע אנחנו כל כך חרדים מנטישה?
נטישה או עזיבה נדמת בעיני רבים כסוג של מוות. האדם הננטש חווה תחושות הדומות לתחושה של אבל על אהוב או קרוב משפחה שנפטר: הלם גדול בשלב הראשוני, הכעס ואחריו האבל והעצב, ההשלמה מגיעה רק לאחר שלושת השלבים הראשונים, והיא למעשה הרגש שלאחריו האדם יכול לפתוח בחיים חדשים.

ראה מידע נוסף..